פסק-דין בתיק ת"א 742-09

מדובר בתביעה חוזית-כספית שתבעה התובעת את הנתבעות בגין הפרת הסכם להסעת נוסעים.

בכתב תביעתה ציינה התובעת, בין היתר, כדלקמן:

            התובעת הינה חברה פרטית המנהלת עסק למתן שירותי הסעות וטיולים. הנתבעים  1 ו- 2 הינם בני זוג ומי שהזמינו מהתובעת שירותי הסעה ו/או התחייבו לשלם עבור שירותי הסעה שסופקו לנתבעת 3 כפי שיפורט בהמשך.

הנתבעים 1 ו- 2 אינם משמשים בעלי מניות בנתבעת 3 ואינם נושאי משרה בה ואולם, בינם לבין הנתבעת 3 יחסים עסקיים , ובעל המניות בנתבעת 3 משמש כ"מריונטה" ופועל לפי הוראותיהם.

בסמוך לחודש ינואר 2006 פנה הנתבע 1 לנציג התובעת וביקש שהתובעת  תבצע עבורו ו/או עבור הנתבעת 3 שירותי הסעה. בקשתו של הנתבע 1 מהתובעת באה למעשה לאחר שהתובעת התבקשה על ידי הנתבע 1 להפסיק לתת שירותי הסעת עבור חב' שטטמן בע"מ (להלן: "חב' שטטמן") עמה עבדה התובעת עד אותה עת, ולהעביר את כל קווי השירות שניתנו לחב' שטטמן  על שם נתבעת 3 . הנתבעים 1 ו- 2 התחייבו לחוב ביחד ולחוד בכל חוב שיצטבר לטובת התובעת .

התובעת סיפקה לנתבעים את שירותי ההסעה כאשר חשבוניות המס הונפקו על שם הנתבעת 3 והנתבעים 1 ו- 2 הם אשר פרעו בפועל את כל התשלומים לתובעת, הן במזומן והן בשיקים פרטיים שנמשכו מחשבונם.

בחודשים מרץ, אפריל, מאי שנת 2006 ביצעה התובעת עבור הנתבעים שירותי הסעה בסך כולל של 536,700 ש"ח ,ולאחר שהנתבעים 1 ו- 2 שילמו בשיק פרטי מחשבונם סך של 31,490 ש"ח נותרו הנתבעים חייבים לתובעת סך של 505,210 ש"ח.

לאור האמור לעיל, יש לחייב הנתבעים בסכום האמור בצירוף שכ"ט עו"ד ובתוספת מע"מ.

בכתב ההגנה מטעם הנתבעים 1 ו- 2 ציינו הנתבעים, בין היתר, כי מעולם לא הזמינו שירותי הסעה כלשהם מהתובעת ולא התחייבו לשלם עבור שירותי הסעה ומתוך כך עולה, שהתובעת לא סיפקה להם שירותי הסעה מעולם.

בכתב הגנה שהגישה הנתבעת 3 ציינה הנתבעת 3,  כי  התמורה בגין ההסעות שסופקו לתובעת שולמה לתובעת במלואה, והתובעת נותרה חייבת לנתבעת 3 כסף, ובין היתר, ציינה כדלקמן:

ביום 28.7.04 נחתם הסכם בין התובעת לבין חב' שטטמן בע"מ לביצוע הסעות, ובהסכם נקבעו התנאים למתן שירותי הסעה, לרבות מחירי הסעות ופיצויים בגין איחורים. תוקפו של ההסכם היה לשנתיים.

בשלהי שנת 2005 ובתחילת שנת 2006 העבירה חב' שטטמן את כל פעילותה לנתבעת 3 חברת "נתיב ישיר" בע"מ במסגרת זו המחתה לה את כל זכויותיה כלפי התובעת לנתבעת 3.

בעת העברת הפעילות בין החברות לא חל כל שינוי בפעילות העסקית והתובעת המשיכה לספק שירותי הסעה במסגרת ההסכם לנתבעת 3, במחירי ההסעות ובתנאי השירות שנקבעו בהסכם עם חב' שטטמן.

ביום 30.6.05 שלחה התובעת מכתב לחב' שטטמן ובו הודיעה לה באופן חד צדדי כי החליטה להעלות את מחירי הנסיעות , וביום 7.7.05 השיבה חב' שטטמן לתובעת כי היא מתנגדת להעלאת המחירים החד צדדית וכי הדבר נעשה בניגוד להסכם.

ביום 15.8.05 שלחה התובעת לחב' שטטמן מכתב נוסף ובו דרישה להעלאת מחירים נוספת, וחב' שטטמן השיבה לה  כמקודם כי היא מתנגדת להעלאת המחירים שנעשתה באופן חד צדדי.

במסגרת ההתחשבנות השוטפת בין הצדדים התובעת שילמה חב' שטטמן תשלומים שוטפים "על חשבון" ,ובעקבות לחץ של בעלי החברה אף הגדילה ושילמה תשלומי יתר בסכומים העולים על הסכומים שהיתה חייבת.

התובעת הוציאה לחב' שטטמן ולנתבעת 3 חשבונות מוגזמים, העומדים בסתירה לקבוע ולמוסכם בין הצדדים, וחב' שטטמן והנתבעת 3 מחו על חשבונות אלה, אך שילמו התשלומים השוטפים ביתר, על חשבון התחשבנות סופית בין הצדדים.

בסביבות חודש מאי 2005 ביקשה הנתבעת 3 לערוך התחשבנות סופית בין הצדדים, מכיוון שהיה ברור לה כי תשלומי הביניים ששילמה עלו בהרבה על התחייבויותיה והתובעת מיאנה לערוך כל התחשבנות ובאה בדרישות מוגזמות ומנופחות שאף לוו בהטרדות ואיומים.

במסגרת ההתחשבנות הנכונה בין הצדדים ובהתאם להסכם קיימים פערים ניכרים בין חשבונותיה של התובעת ובין הסכומים המגיעים לה בפועל ובסיכום כולל עולה כי חישוביה של התובעת גבוהים מהחשבון האמיתי והנכון בין הצדדים בסך כולל של 727,036 ש"ח.  גם אם נלך לשיטתה (המוכחשת) של התובעת יש לחייב את הנתבעת 3 להשיב לתובעת סכום שלא פחות מ- 221,826 ש"ח.